תמונת טבע ממכרת

סקרנותנו כלפי המתרחש בטבע מקורה בהיות בעלי החיים חלק ממעגל החיים הראשון, הקדמוני, של האדם. החיות תיווכו בין האדם לטבע. לאורך הדורות היה יחסו של האדם אליהן דו־ערכי: מצד אחד שעבוד וניצול ומן הצד האחר סגידה. עד מהרה התבסס השימוש בחיות כסמלים למיפוי אופני התפיסה האנושית את העולם. החיים בטבע נתפסו גם כמנוגדים לחיים בחברה האנושית הממוסדת; זו ניתקה את האדם מהסביבה שבתוכה חי ומִשטרה אותו. יעידו על כך דימויי חיות פרא, המשקפים עד היום אידיאל של חירות, ראשוניות, תשוקה מודחקת.

מאז ומתמיד היו בעלי החיים מושא להתבוננות ולחקר, כמו שמעידים בין השאר גם הציורים הראשונים של האדם. עם התפתחות טכנולוגיית הצילום, נעשה קל יותר לעקוב מקרוב אחרי התנהגותם של בעלי החיים: מצלמות נסתרות, עדשות טלסקופיות, מבזקים, מנגנוני שלט־רחוק וכדומה, לצד ״פטנטים״ של הסוואת מצלמות, נקודות מסתור שמהן צופים הצלמים, בובות דמויות חיות שבתוכן
מותקנות מצלמות; כל אלה לבל תופרע שגרת חייהם של שוכני הטבע – במהלך החיפוש הבלתי נלאה אחר תמונה בלתי מתוּוכת, ישירה, מפתיעה, מטלטלת.

השנה נשלחו לתחרות תצלומים רבים, שצולמו באמצעות רחפנים מצוידים במצלמות – טכנולוגיה חדשה שאומצה על־ידי צלמי הטבע ומקנה להם מבט ממעוף הציפור. כך נפתחה זווית ראייה אנושית חדשה, המזכירה במידת־מה את תצלומי האוויר ואת תצלומי גוגל (Google Earth). תמונת הנוף המתקבלת כאן מנטרלת את המבט אל הלא־נודע, אל האין־סוף.

תמונת טבע #4 מציפה שוב את הפגיעה בטבע במראות מרהיבים וכואבים: ים המלח ממבט-על, עם פני שטח המדמים פלטה של צייר, או קליפת כדור הארץ השברירית, הפריכה. התערוכה מביאה נופים מוּכּרים, שטופים באור הארץ־ישראלי הכל־כך אופייני, ומנציחה רגעים שובי לב: שועל המקפץ מעלה כאילו היה על טרמפולינה; ציפורים, שכמו התייצבו במכוון לצילום דיוקן על ענפים פורחים, בסדרת תצלומים המעלה בזיכרון “שנות טובות”; להקות שקנאים ופלמינגו – עוברי אורח חולפים שהונצחו בנתיב נדידתם; או תמונת השנה הלוכדתרגע אינטימי ו…ירוק של צפרדעים, שדומה כי יצאו מסרט ילדים קסום.

גליה גור זאב אוצרת התערוכה