לאחר בוקר של צילום בבריכות הדגים של מעגן מיכאל, יצאתי מהמסתור, ארגנתי את הציוד ונכנסתי לרכב כדי לחזור לביתי. אלא שבדרך בין הבריכות נפלו עיניי על אנפת לילה שהסתבכה ברשת שכיסתה את אחת מבריכות הדגים. יצאתי מהרכב ובמשך לא מעט זמן ניסיתי לסייע לה להשתחרר. לאחר זמן מה התקרב אלי אחד מבעלי המקום ואמר שאני עלול להזיק לרשת, ולכן עלי להניח לאנפה להיחלץ בעצמה, או במילים אחרות – למות. מאחר שלא הצלחתי לסייע לאנפה – צילמתי את דיוקנה. בעודי מצלם עלתה בראשי המחשבה: כמה פעמים צילמתי, מבלי שידעתי, ציפור, שהייתה זו תמונתה האחרונה? כי התמונה הנוכחית היא בהחלט תמונתה האחרונה של אנפה זו. כמעט 'דיוקן המוות' שלה.
האם צלם טבע לוקח בחשבון את התערבותו בטבע? האם ייתכן שלטובת תצלום טוב יותר או קרוב יותר מסכן הצלם את הציפור שהוא מצלם, ואז גם מסכן את גוזליה, משום שהוא גוזל מהם את מזונם ואת חום גופה?

בעקבות פעולת הצילום הזו הבנתי, שאחרי שאנו עוזבים את מקום הצילום, מה שנשאר בטבע חשוב יותר מן התמונה עצמה.

 13 באפריל 2012

 מפרט טכני:
Canon EOS-1D Mark IV + 500mm f4 lens; 1/2000 sec  at f7.1 (-0.3 e/v); ISO 320